כל פעם מחדש אני נתקלת באמהות שמתקשות לגרום לילד שלהן לשתף עימם פעולה
הן אומרות לו משהו, לדוגמא : "תאסוף את הצעצועים" והוא בשלו, כאילו לא שמע
הוא לא מתייחס ואז שוב אמא מבקשת ...ושוב..ושוב .. עד שמגיע הרגע בו היא מרגישה שהיא כבר לא יכולה יותר ואז נשמעת הצעקה
"כמה פעמים אמרתי לך – תאסוף, עכשיו ! את הצעצועים"
עכשיו זה כבר יהיה תלוי עד כמה הילד "מחוסן" מפני הצעקות האלה. בהתחלה הצעקה יכולה לעשות את העבודה
בהמשך כבר לא וגם ממנה הוא כבר לא יתרגש
התשובה שלי
הכל עניין של תקשורת
ועל זה ניתן לדבר שעות ארוכות וללמוד הרבה מאד, אז כל פעם אני אעלה למודעות נקודות חשובות
ראשית – בבקשה הורים יקרים , כאשר אתם פונים אל הילד, תפנו אליו רק פעם אחת. ככל שתפנו אליו שוב ושוב אתם רק שוחקים את הסמכות ההורית שלכם יותר ויותר כיוון שהוא לא מגיב
ואם אתם יודעים שזה התהליך שיהיה – תצעקו כבר על ההתחלה.... למה לחכות ולעבור את כל התהליך
אני צוחקת, כמובן
אבל האם נראה לכם הגיוני להמשיך באותה הדרך שוב ושוב
הרי אנחנו מבינים שהיא לא עובדת
הגיע הזמן לעשות משהו אחר
הקשיבו לשפה שלכם
הרבה מאד הורים נמצאים בשפה של תקשורת של הוראות, "הנחתות" , ציווי. מבלי לשים לב בכלל
למה אני מתכוונת
"תרים את המשחק" , "תשב יפה" "תלך לצחצח שיניים" "כנס למקלחת/למיטה" "תאכל את ה..." "תעלה...תרד....תלך...תשב...תרים...תבוא ...תן לי ... תקום...תאכל...תשכב.."
שמתם לב לכך??
אנחנו מדברים בשפת הוראות
כיצד הייתם מרגישים אם היו פונים אליכם בצורה שכזו?
האם הייתם משתפים פעולה? או שהייתם מתרגזים?
סביר להניח שלא הייתם משתפים פעולה כיוון שלא הייתם שידברו אליכם בצורה של חוסר כבוד
אז זהו חברים – זה בדיוק מה שאנחנו עושים כל יום מול הילדים שלנו
ולפני שתתנגדו, תמחו, "מה פתאום, אני ?" ממליצה לכם לעצור ולנסות לשחזר שיחות
ולאמיצים שבינכם, הניחו מכשיר הקלטה בחלל הבית, תנו לו לעבוד אחר צהרים משותפים שלכם ושל הילדים ובלילה , שבו להאזין למילים שנאמרו, לטונציה
התקשורת הזו נקראת :"תקשורת אל" תקשורת בה המבוגר מנחית הוראות כלפי הילד
רוצים לעשות שינוי?
בואו נעבור לסוג תקשורת אחר.
ועל כך בפוסט הבא...
בינתיים, חדדו את המודעות העצמית שלכם, חדדו את ההקשבה למשפטים שאתם אומרים. המודעות וההכרה הם שלב ראשון הכרחי לפני השינוי.
בהצלחה במשימה