בפעם הקודמת, ביקשתי מכם להקשיב להקשיב אל התקשורת שלכם אל הילד, פשוט להיות בהקשבה. שיתפתי אתכם שאנחנו
הרבה פעמים מבלי משים משתמשים בשפת ה- ת' מול הילדים שלנו. "תביא", "תלך", "תשב" "תקום" "תאכל" ועוד ועוד... שזו שפה של פקודות והוראות.
שפה שמרחיקה את שיתוף הפעולה. שפה שגורמת לילד להרגיש שמצווים עליו.
שפה שפוגעת בכבוד הילד.
יש הורים שאף מגדילים לעשות ומוסיפים את "מעמד הספירה לאחור" , מכירים? "אני סופרת עד שלוש: 1,2, ו- ש- לוש..." והילד חייב לבצע את הפעולה תוך כדי האיום של ההורה. כן זה איום !!! אני מודעת לכך שאני מרגיזה פה עכשיו כמה הורים. "מה היא מתייפיפת ... נראה אותה...." אבל, הורים יקרים , כאשר אתם עומדים מעל הילד ובטון נוקשה ומצווה מדברים בשפת הוראות : "תאסוף את ה... " או : " בוא לאכול עכשיו... " ואז אם הוא לא שומע לכם אתם תוסיפו : "אחד...שתיים...." זוהי שפה של איום.
אתם מקציבים לו זמן פעולה מוגדר ואם לא יגיע העונש... אז אני מבקשת מכם, להיות בכנות עם עצמכם. אם זה מה שעובד לכם ונוח לכם עם זה – אין בעיה.
אני לא אומר לכם כיצד להתנהל מול הילד שלכם. רק אני מבקשת שתכירו במציאות. והמציאות היא
שזו שפה לא מכבדת!!! שפה של ציווי ואיום.
אז מהי הדרך האחרת?
שפה מכבדת !!!! שפה של הקשבה למקום של הילד. שפה שנותנת לילד המון מקום לרצונות שלו לצרכים שלו וגם לרצונות ולצרכים שלי , כהורה.
שפה שיוצאת ממציאות בה אני כל הזמן זמינה "להיכנס לנעלים של הילד" להכיר את העולם שלו, את הראייה שלו למציאות. ואם ביקשתי את הבן שלי בן ה-8 להביא לי משהו עכשיו כשהוא בדיוק נמצא באמצע משחק מחשב או בכל פעילות אחרת שמרתקת אותו, אני חיבת להבין שרוב הסיכויים יהיו שהוא לא יסכים מייד ברגע זה , לעזוב הכל וללכת להביא לי את מה שביקשתי, רק כי אני (ההורה) ביקש. אני כהורה חייב להתחשב גם בצורך שלו, ברצון שלו. וכמו שאתם הייתם "מושכים זמן" אם בן הזוג שלכם היה מבקש מכם משהו בדיוק שאתם באמצע תוכנית אהובה בטלוויזיה או כל פעילות אחרת שאתם מרוכזים בה, כך גם ילדכם. וזו רק דוגמא קטנה למה שאני מתכוונת.
התקשורת שאני מתכוונת אליה היא מוגדרת כ"תקשורת עם" – תקשורת בגובה העיניים. תקשורת המבוססת על שוויון וראיית האחר והתחשבות האחד בשני. (אנחנו בילד והילד בנו) זו תקשורת בה אנו נמצאים באותו המישור ולא מעל הילד ומנחיתים עליו פקודות והוראות. זו תקשורת שמבוססת על הקשבה, והתחשבות וחשיבה משותפת.
נכון, אני לא תמיד אקבל מה שאני רוצה "עכשיו וברגע זה" . נכון , אני מוותר על שליטה וכוח. נכון, זו תקשורת שהדברים יתבצעו בה בקצב אחר. אבל !! זו תקשורת של אהבה וחום והתחשבות וראיית הצרכים של האחר. זו תקשורת שמקדמת יחסים טובים בין בני המשפחה. זו תקשורת שיוצרת אקלים מיטבי בבית
דוגמא:
יונתן, עכשיו השעה עשרה לשבע, אני מזכירה לך שבשבע, אנחנו מתחילים התארגנות לשינה" (הכנה לילד שעוד 10 דקות מתארגנים לסיום היום בבית. ניתן לעשות תזכורת נוספת בחמש דקות לשבע)
בשעה 7 : "יונתן השעה שבע בערב, הגיע הזמן לאסוף את המשחק. האם אתה זקוק לעזרה שלי או אתה חושב שתצליח לאסוף לבד
שמתם לב לשאלה? לא שאלתי אם "בא לא" לאסוף או לא. אלא הצבתי עובדה בצורה מאד נעימה שחייבים לאסוף את המשחק. הוא יבחר כיצד הוא רוצה לאסוף? עם העזרה שלי או לבד. רוב הסיכויים שהוא יבקש את עזרתי ואנחנו נאסוף יחד ואני אעודד על כך שמאד נעים לי לאסוף איתו יחד ושנעים לי שהוא בוגר וקשוב ולוקח אחריות על המשחק שלו וזה מראה לי איזה ילד אחראי יש לי וכמה שאני מאושרת מההתנהגות שלו
הייתם שמחים לקבל משפט של עידוד שכזה? (שכייף אתכם ושאתם אחראיים ובוגרים וקשובים ושאתם גורמים לאושר) אני בטוחה שכן. המשפט העידודי הזה – הוא הדלק !! הוא המוטיבציה לשיתוף הפעולה בפעם הבאה. כיוון שכל ילד רוצה לשמוע משפט שכזה. זה משפט שמחזק את הדימוי העצמי. מחזק את תחושת השייכות שלו למשפחה. מראה לו את המסוגלות שלו. מחזק את החוסן הרגשי. משפט של אהבה, משפט שמחזק יכולות. וזה בדיוק סוג התקשורת שאני רוצה לבסס עם הילדים שלי. אני בונה איתם מערכות יחסים כאלה כיוון שכך אני מכינה אותם לחיים ומציידת אותם במיומנויות שיעזרו להם להסתגל ולהתמודד
רוצים לדעת עוד על תקשורת מקרבת ? לצאת מ"תקשורת אל" של הציווי (שפת הת') אל "תקשורת עם" תקשורת של כבוד, הקשבה, התחשבות וראיית האחר?
מוזמנים להיות איתי בקשר. להגיע לשיחה או לקבוצת הורים
יעל שוורץ
הלוחשת לגננות ולהורים