"אתה מספר אחד, אתה. אתה אלוף"
אומר אבא לבן שלו בגאווה.
(ומכיוון שאני מכירה את האבא הזה כבר זמן מה ואני יודעת שזו השפה הקבועה שלו, אני רוצה לשתף אתכם במחשבות ובדעות שלי).
כשאומרים לילד כל הזמן שהוא אלוף, תותח, מספר 1, ושאין עליו הוא באמת יאמין בזה.
אז מה הבעיה בזה? אתם שואלים?
מה רע בזה שהילד שלי יאמין שהוא תותח ושהוא מספר 1? ככה אני מעודד אותו, ככה אני מכניס בו מוטיבציה...תגידו.
מה רע בזה? תחשבו....
ואני אסביר:
האם תמיד הילד שלך יהיה בכל דבר שיעשה מקום ראשון?
האם תמיד הוא יהיה תותח בכל דבר?
האם תמיד הוא יצליח בכל דבר שיעשה?
ובטח אם זה בפעם הראשונה.
אז מה המסר שמשפט כזה באופן קבוע מעביר לילד שלכם?
שהוא מצופה להיות תותח
מספר אחד
תמיד ראשון
לנצח
להצליח
ומה אם תהליכים....התפתחות ...למידה...צמיחה...
לזה לא נותנים מקום?
אז מה יכול לקרות?
יכול להיות שילד כזה ירגיש שיש לו עול על הכתפים והוא ירגיש שתמיד מצופה ממנו להצליח בגדול.
להיות מקום ראשון.
אילו נזקים זה יכול להוביל?
חוסר אומץ להתנסות בדברים
כי בפעם הראשונה רוב הסיכוי שלא אצליח , אז מראש עדיף שלא אנסה.
זה יכול להוביל לילדים שתפיסת העולם שלהם תהיה - שחור ולבן
או מקום ראשון או כישלון.
האם ככה זה בעולם?
ואם כבר הכתירו אותי שאני תותח ואין עלי, אז למה להפסיד את התואר? למה שיגלו שהמלך עירום? שאולי הוא לא כל כך טוב ומוצלח ותותח- אז מה הפתרון?
אני לא אתנסה בדברים חדשים, כי ככה לא יגלו את זה.
וככה אנחנו עושים לו נזק.
הוא פשוט נמנע מלהתנסות בדברים חדשים ומחזק רק את המקום בו הוא טוב.
מבינים מה קורה בזה?
הוא מפספס למידה חדשה, התנסויות חדשות.
למה?
כי אין לו אומץ
כי הוא מפחד לא להצליח . ואז אם הוא לא יצליח ייקחו ממנו את ה"כתר" של המלך התותח.
ואיזה נזק יותר גרוע זה יכול ליצור?
ילד שרגיל לשמוע משפטים כאלה יכול גם להגיע למחשבה כזו :
"אם אני לא אצליח, עדיין אבא ואמא יאהבו אותי? "
ילד יכול לחשוב שרק אם הוא מוצלח , תותח מספר אחד, מוציא 100 במבחן וכו'
רק אז אוהבים אותו.
רק אז יש לו מקום.
אהבה שתלויה בדבר.
ואנחנו ההורים
צריכים בעיני לאהוב ללא תנאים.
אז מותר לעודד, צריך לעודד, אבל בעיני, רצוי להוציא את המילים:
הכי טוב
תותח
אלוף....
אין עליך
אתה הכי טוב...
גאון של אמא וכו.
הרי ילד לא יכול להיות תותח בכל תחום ותחום
וגם סביר להניח שבחיים שלו, הוא ימצא תותחים טובים ממנו.
ואז הוא יבין שלא אמרתם לו את האמת.
הרבה יותר חכם בעיני
פשוט לתאר מה הילד עשה ולעודד את התהליך.
דוגמא:
ראיתי איך שיחקת עם הכדור, ממש הרגשתי שאתה מצליח לשלוט עם הרגלים שלך בתזוזה של הכדור...
או
ראיתי איך ציירת , אני רואה כמה זמן ישבת והשקעת, ראיתי שהציור חשוב לך.
פשוט תתארו מה אתם ראיתם, הרגשתם.
זהו עידוד נהדר ומרגש.
וההשוואה היא בין הילד לעצמו ( תמיד אשקף התפתחות והתקדמות) ולא צריך להשוות לאחר.